כיצד מקדש השטן הפך למקלט עבור רבים מאמיני להטב"ק

עבור רבים מאנשי להטב"ק שגדלו בתחושה שאינם רצויים בדת המאורגנת, The Satanic Temple הפך לבית רוחני בלתי צפוי.

לוסיין גריבס, המייסד־שותף של הקבוצה, אמר ל-להטב"ק Nation שהמשיכה קשורה בין השאר להיעדרו של מקום עבור אנשים קווירים במסורות אמונה מסוימות.

“אני חושב שהיו הרבה אנשי להטב"ק שהרגישו שאין להם מקום עם זהות דתית. ולכן, כשהגענו, הם חשו באופן טבעי שזה מה שסאטניזם יכול בבירור לאפשר, משום שלמרבה הצער, הלאומנות הנוצרית הגדירה את עצמה, לפחות בחלקה, באמצעות הדחייה שלה את זכויות ה-להטב"ק.”

גריבס אמר שהסנגוריה למען להטב"ק הייתה חלק מהמקדש מאז תחילתו. הוא הצביע על אתגר מתוכנן מוקדם לאיסורים על נישואים בין בני אותו מין, ולאחרונה יותר על שירות העד המומחה של הארגון עבור סאטניסטים טרנסים המבקשים להגן על אוטונומיה גופנית ועל השליטה במעבר שלהם עצמם.

המקדש מתאר את שליחותו כ“לעודד נדיבות ואמפתיה, לדחות סמכות עריצות, לקדם שכל ישר מעשי, להתנגד לעוול, ולצאת למיזמים נעלים.” גריבס אמר שהאידיאלים הללו מהדהדים אצל אנשים טרנסים ואחרים קווירים שאינם רואים את זהויותיהם משתקפות בקהילות הדתיות שבהן גדלו.

הוא גם אמר שהקבוצה מובנת לעיתים קרובות שלא כהלכה, בין השאר משום שאנשים מבלבלים בינה לבין Church of Satan של הסאטניזם הלווייתני (LaVeyan Satanism), או מתמקדים רק בפעולות בולטות הכוללות פסלי באפומט או תצוגות פומביות אחרות. גריבס אמר שהמקדש אינו מוגדר על ידי התנגדות בלבד.

“אנחנו כוח הרבה יותר סביר מכפי [שאנשים] נותנים לנו קרדיט עליו,” הוא אמר.

גריבס אמר שהרקע שלו עצמו — לגדול סביב אב קתולי ואם פרוטסטנטית, ובמקביל להיות מודע לפאניקת השטן של שנות ה-1980 וה-1990 — סייע לעצב את השקפתו. הוא תיאר חילול קודש כ“יותר מעשה פסיכולוגי של שחרור מההינדוקטרינציה הזו.”

אף על פי ש-The Satanic Temple אינו תאיסטי או על-טבעי, גריבס אמר שהוא עדיין רואה בו דת. הוא טען שספקנות ואי-תאיזם יכולים לשאת משמעות דתית בחברה שדוחפת מסגרת אמונות טפלות אחת.

“תמיד היה סוג של היבט דתי בהפיכה לא-תאיסט, להפיכה לספקן,” הוא אמר.

הוא הוסיף שהחלטת המקדש להתארגן כדת נועדה גם לאתגר את מה שהוא רואה ככוח ההולך וגדל של הלאומנות הנוצרית ואיומים על הפרדת הדת מהמדינה בארצות הברית.

גריבס אמר שפלורליזם ומגוון הם כשלעצמם ערכים דתיים עבור הקבוצה. לשיטתו, אין להשתמש בדת כדי להעניק לקבוצת אזרחים אחת פריבילגיות נוספות.

עבור כמה מחברים, הוא אמר, המסגרת של המקדש מעניקה יותר מבנה מכפי שקבוצת סנגוריה פוליטית עשויה לספק.

גריבס גם טען שהמשיכה של הקבוצה חורגת מעבר לפוליטיקה. הוא אמר ש“הנתיב השמאלי” של הסאטניזם מדגיש טיפוח העצמי האישי מחוץ לכפייה.

“אנחנו מרגישים שהדרך למימוש עצמי היא להיות מסוגלים להחזיק בביטחון הזה בעצמך ולחקור את הרעיונות האלה ולערער על מה שאנשים אחרים עשויים לראות כבלתי ניתן לערעור.”

כשמדובר בפרויקטים ציבוריים, גריבס אמר שהמקדש בוחר אותם בזהירות ומעדיף מסר חיובי על פני מסר שנבנה בעיקר סביב פרובוקציה. הוא אמר שהקבוצה דחתה במהלך השנים בקשות תקשורת רבות, כולל הצעות לתוכניות ריאליטי ולתוכניות אירוח יומיות שרצו ללהק אותם כנבלים.

בנוגע לזכויות להטב"ק, גריבס אמר שהסוגיה אינה נפרדת מהאמונות הרחבות יותר של המקדש. הוא אמר שהרעיון שמישהו צריך להיות בעל יכולת אזרחית נמוכה יותר בגלל זהותו המינית הוא “בלתי נתפס.”

הוא אמר שבימיו הראשונים של המקדש, החברים כבר שקלו אתגר משפטי לחוקי מדינה שאוסרים נישואים בין בני אותו מין. התוכנית הזו מעולם לא יצאה לפועל משום שבית המשפט העליון הכריע ב-Hodges v. Obergefell בשנת 2015 והפך נישואים בין בני אותו מין לחוקיים ברחבי ארה״ב עוד לפני שהמקדש יכול היה להביא את התיק שלו עצמו.

גריבס אמר שעד 50% מחברי המקדש הם להטב"ק.

לאחרונה יותר, המקדש ניסה למצב את עצמו כמשאב עבור חברים טרנסים ומגווני מגדר המתמודדים עם הגבלות על אוטונומיה גופנית מצד גופים ממשלתיים ברמה המקומית, המדינתית או הפדרלית. באמצעות שירות העד המומחה שלו, הקבוצה אומרת שהיא מכינה אנשים שיכולים להעיד בתיקים הנוגעים לטיפול מאשר מגדר.

גריבס אמר שניתן להציג תיק כזה כסוגיה של חירות דתית, אף שהודה כי יהיו מכשולים משפטיים. בתי המשפט ערערו לעיתים קרובות על מעמדה של The Satanic Temple ולא על טיעוניה.

הוא אמר שהקבוצה זקוקה לתובע שהוא גם חבר בקהילה וגם מושפע ישירות מחוק.

“למעשה עדיין לא היה מישהו שפנה אלינו ואמר ‘תראו, נראה לי שיש לי כאן תיק משפטי אמיתי.’ אנשים כל הזמן ניגשים אלינו ואומרים ‘ובכן, מה אתם מוכנים לעשות למען זכויות טרנס?’ וזה כאילו ‘ובכן, מה יש לכם?’”

גריבס אמר שהמקדש יכול לבנות תיק חזק בעד אוטונומיה גופנית, אך שעדיין לא הוצג בפניו התיק הנכון. הוא אמר שכל תובע יצטרך גם להיות מוכן לבדיקה קפדנית ומעמיקה.

“כמו, בתיק הבאפומט, עשו לי שני ימי עדים מוקלטים, שבע שעות בכל יום,” הוא אמר.

גריבס אמר שזה הופך את האפשרות לקשה במיוחד עבור אדם טרנסי, במיוחד קטין. אך למרות המכשולים הללו, הוא אמר שהוא נותר אופטימי שאנשים יכולים לחיות בחברה פלורליסטית שבה דרכי חיים שונות זוכות לכבוד ולא נתפסות כאיום.

הוא אמר שזהו לב־לבה של מה שהמקדש מנסה להגן עליו.