אלכסנדר שיבס אומר לקורא שיצא מהארון בגיל מבוגר להתאבל על חברים שאבדו ולחפש קהילה חדשה

אלכסנדר צ'בס השתמש בטור העצות האחרון שלו ב-Out כדי לפנות לקורא בפורט לודרדייל שסיפר כי יצא מהארון לאחר פרישה ואיבד את החברויות שבנה במשך 35 שנה באותה חברה.

הקורא אמר שבילה את חייו המקצועיים בהסתרת נטייתו ויחסים בני 46 שנה, תוך הצלחה במכירת ציוד רפואי. לאחר הפרישה, לדבריו, הוא “הסיר את הצעיף שלי” והיה המום כאשר “כל החברים והמכרים שלי מעולם התאגידים הפנו לי עורף.”

הוא שאל אם עליו להמשיך הלאה ולשכוח את האנשים שהכיר במשך עשרות שנים.

צ'בס כינה את הקורא אמיץ ואמר שדחייה מצד חברים כואבת לעיתים יותר מדחייה מצד אחרים. הוא כתב שהאיש בילה 35 שנה בעבודה שהייתה עלולה לעלות לו בפרנסתו אילו עמיתיו לעבודה היו יודעים שהוא הומו, וכי הבחירה לחיות באותנטיות לאחר הפרישה הייתה ניצחון.

צ'בס גם אמר שאובדן קשרים ותיקים הוא חלק מתהליך היציאה מהארון, במיוחד עבור אנשים להט״ב מבוגרים שבילו שנים בהסתרת מי שהם. הוא טען שהשתיקה והקור שהקורא חווה היו סימנים לאופי ירוד, ולא כישלון מצדו.

“אם מישהו לא יכול לאהוב אדם הומו, זה רע,” כתב צ'בס, והוסיף כי הדחייה מראה “שהם טועים, לא אתה.”

הוא הפציר בקורא להתאבל על החברויות שהסתיימו ואז לשחרר אותן פנימית. במקומן, צ'בס הציע למצוא קהילה בקרב גברים הומואים אחרים, ארגוני להט״ב, מועדוני קריאה, קבוצות התנדבות ורשתות תמיכה בקשישים.

הוא הפנה במיוחד ל-SAGE בפורט לודרדייל, ותיאר אותה כארגון עם ניהול טיפול ותוכנית ביקורים התומכת בקשישי להט״ב שנשארים לבד בבית.

צ'בס אמר שהקורא לא חייב לבנות מעגל שמורכב רק מאנשים הומואים, אך עליו לפנות מקום לאלו שמקבלים אותו ללא היסוס. הוא סיים באומרו כי תחושת האחווה בתוך הקהילה ההומואית יכולה להרגיש כמו בית לאחר שנים של הסתרה.

בסוף הטור, צ'בס הזדהה ככותב על מין וכעובד מין לשעבר שכתב עבור Out, כולל טור המין והתרבות שלו Last Call וספרו My Love Is a Beast: Confessions.