מחאות פרו-פלסטיניות נגד דמוקרטים חושפות את הסיכונים הפוליטיים במאבק ישראל-עזה

שתי התקהלויות עימותיות מהעת האחרונה, שבהן היו מעורבים מועמדים ונבחרי ציבור דמוקרטים בקליפורניה ובניו יורק, הפכו לקרבות רחבים יותר על הסכסוך ישראל-פלסטין, על הטון של פוליטיקת המחאה ועל גבולות האחריותיות באירועים ציבוריים.

בסן פרנסיסקו, הסנאטור המדינתי סקוט וינר אמר כי עזב את מצעד הטרנס השנתי של השבוע שעבר לאחר שקבוצת אנשים רצה לעברו בפארק מקומי, הקיפה אותו וצעקה עליו בנוגע לעמדתו על מלחמת ישראל בעזה.

וינר, שהוא הומו, יהודי ותומך בזכויות טרנס, אמר בהצהרה כי המראה שנוצר הפך את השהייה הבטוחה שלו בפארק לבלתי אפשרית.

“הם היו כל כך אגרסיביים פיזית ומילולית, עד שלא היה אפשרי עבורי להישאר בבטחה בפארק,” אמר וינר.

סרטון מהאירוע, ששיתף ברשתות החברתיות פעיל מקומי, הראה מפגינים מקיפים את וינר וצועקים גידופים. בשלב מסוים, אחד המפגינים אמר לו: “הפסקת להיות קווירי ברגע שהתחלת לתמוך בישראל.”

וינר אמר מאוחר יותר שאין לו בעיה עם מחלוקת, אבל הוא שם גבול להפחדה.

“אין לי שום התנגדות לכך שמישהו לא יסכים איתי, יתנגד לי או יפגין נגדי,” אמר וינר. “אבל כאשר התנגדות ואי־הסכמה עוברות להטרדה, כולל הקפה שלי, נגיעה בי או ניסיון להפעיל עליי בריונות פיזית כדי להוציא אותי מאירוע ציבורי, זה חוצה קו.”

העימות עורר גינוי מצד עשרות נבחרי ציבור, ובהם ננסי פלוסי ויריבתו של וינר במרוץ לקונגרס, קוני צ'אן.

בערך באותו זמן, בית קפה בברוקלין הפך למוקד של מחלוקת נפרדת לאחר שכתב בפוסט שנמחק מאז כי העובדים היו מסרבים לשירות לחבר הקונגרס של ניו יורק דן גולדמן אילו היו מזהים אותו ויודעים את עמדותיו על ישראל.

הפוסט קבע: “אנחנו לא מגישים גזענים, פשיסטים, הומופובים, מאפשרי רצח עם, או כל מי שביניהם.”

התגובה הנגדית הייתה מיידית, ומבקרים האשימו את בית הקפה באנטישמיות. חטיבת זכויות האזרח של משרד המשפטים האמריקאי מסרה כי היא חוקרת את המקום בשל אפשרות לאפליה נגד לקוח “על בסיס גזע, דת או מוצא לאומי”.

בראיון ל-CNN, גולדמן כינה את האירוע “עצוב” ואמר שמשרד המשפטים צריך לתעדף מקרים הנוגעים לאנשים שאין להם את הבמה הציבורית שלו.

גולדמן, שתומך בישראל ושזכה לתמיכתה של הוועדה האמריקאית לענייני ציבור של ישראל, הפסיד מאז בפריימריז לבראד לנדר, דמוקרט יהודי נוסף שהוא ביקורתי יותר כלפי ישראל. גולדמן אמר מאוחר יותר כי תמיכתו בישראל עלתה לו במרוץ.

“בסופו של דבר זה באמת ירד לישראל-עזה,” אמר בראיון ל-CNN. “זה קיבל תפקיד עצום וגדול ממידותיו בפוליטיקה הדמוקרטית.”

יש הרואים בתבוסתו של גולדמן עדות לכך שתמיכה רפלקסיבית בישראל אינה עוד נתיב אמין להישרדות פוליטית במחוזות פרוגרסיביים, כשמספר מועמדים מפסידים בפריימריז למתמודדים המציגים תמיכה גלויה בפלסטינים.

אשיק סידיק, יו״ר משותף של ה-Democratic Socialists of America, אמר שהשינוי מסמן מבחן חדש לשמאל הפוליטי.

“בעבר היה אפשר שפוליטיקאים בשמאל הרחב יהיו פרוגרסיביים בנושאים רבים, למעט פלסטין, אבל זה כבר ממש לא המצב,” אמר סידיק. “זה הפך למבחן לקמוס מאוד ברור.”

שבוע לאחר העימות של וינר, כמה פעילים יהודים אמרו שהסערה סביבו הסיחה את הדעת מהסבל של הפלסטינים שהמפגינים רצו להבליט.

וינר, אחד המחוקקים הפרוגרסיביים יותר של קליפורניה, יזם כמה הצעות חוק פרו־להטב"ק+. הוא גם ספג ביקורת מכמה אנשי שמאל בסן פרנסיסקו על חסרות בית ודיור, ומבוחרים יהודים וטרנס על היסוסו הראשוני לכנות את פעולות ישראל בעזה רצח עם ועל תמיכתו בחקיקה שמטרתה להילחם באנטישמיות בבתי ספר.

וינר ביקר את ממשלתו של בנימין נתניהו ואמר שלא יאשר סיוע צבאי אמריקאי לישראל אם ייבחר לקונגרס. אולם בעימות בינואר הוא נמנע משימוש במילה רצח עם כדי לתאר את פעולות ישראל בעזה. מאוחר יותר שינה כיוון בהצהרת וידאו, מהלך שהכעיס מבקרים פרו־פלסטינים וגרם ליריבים פרו־ישראליים לומר שנכנע ללחץ.

כשהמחלוקת הסלימה, מארגני Trans March אמרו שוינר מעולם לא היה בסכנה והאשימו אותו בשימוש באירוע בהודעות גיוס תרומות. הם גם אמרו שההתמקדות בו מסיחה את הדעת מתגובת המשטרה לאירוע, שהסתיים במעצרם של כמה אנשים.

“המשתתפים ב-Trans March שמחזיקים פוליטיקאים כאחראים היא לא דבר חדש,” כתבו המארגנים. “אנו מאוכזבים במיוחד מכך שבעוד הסנאטור וינר ממשיך להגביר את האירוע הזה מיום שישי בראיונות לתקשורת הארצית, הוא לא הצליח להתייחס לנזק ולתגובה הלא־פרופורציונלית מצד [משטרת סן פרנסיסקו] שהופעלו על אנשים טרנסג'נדרים, ילדים, משפחות ובני בריתם”.

סניף סן פרנסיסקו של Jewish Voice for Peace אמר שהכעס על התקרית הופנה למקום הלא נכון.

“ישראל הרגה בעזה עשרות אלפי ילדים פלסטינים, הרסה את רוב בתי הספר והפציצה את רוב בתי החולים,” כתבה הקבוצה. “לא זו בלבד שהאימה הזו ממומנת מכספי המסים שלנו, היא גם נתמכה ואפשרה על ידי רבים ממנהיגינו, לכאורה פרוגרסיביים. זה מה שצריך לעורר זעם, לא כמה מילים כועסות מאדם שמביע התנגדות לרצח עם.”

אחת המשתתפות שהייתה במחאה ומגדירה את עצמה “יהודייה קווירית אנטי־ציונית” אמרה ששמחה לראות את וינר מתעמתים איתו וטענה ששחרור טרנסי וחירות פלסטינית קשורים זה בזה.

“שחרור טרנסי הוא התנגדות לאותם כוחות פשיסטיים הכובשים את פלסטין. תמיכתו של וינר בכיבוש עומדת בניגוד ישיר לכל מה ש-Trans March מייצג,” היא אמרה. “לא נוכל להשיג ביטחון ושחרור לאנשים טרנסים, ליהודים, למהגרים או לכל עם אחר עד שפלסטין תהיה חופשית.”

מן הצד השני של הוויכוח, מבקרים פרו־ישראליים אמרו שהתקרית הראתה את הסכנה שבטקטיקות המון של השמאל ואת הסיכונים שבכישלון לעמוד במבחנים אידאולוגיים.

גם אחדים בשמאל אמרו שהעימות היה לא־פרודוקטיבי. פיטר ביינרט, סופר ופרשן פוליטי, אמר בסרטון ב-Substack שהמפגינים “התנהגו כמו חארות” ושהטקטיקות שלהם לא צפויות לשכנע אף אחד נוסף.

“זה לא יעיל בלגרום לאנשים להתקדם עוד יותר – והייתי רוצה שהוא יתקדם יותר ממה שהוא עכשיו – על ידי התייחסות לאנשים כך,” כתב ביינרט.

ביינרט גם קרא לקוראים לחשוב על הכעס שמאחורי המחאה והפנה לדו"ח חדש של האו"ם על ילדים פלסטינים. לדבריו, הדו"ח מצא כי ישראל הרגה לפחות 20,000 ילדים בעזה מאז 7 באוקטובר ופצעה לפחות 44,000, כולל יותר מ-5,000 ילדים מתחת לגיל חמש ויותר מ-1,000 ילדים מתחת לגיל שנה.