ילדים שומעים פוליטיקה: משפחות להט״ב סובלות

TL;DR

• דיונים פוליטיים על משפחות להט״ב משפיעים על ילדים.
• ילדים שומעים מסרים מזיקים ממחוקקים.
• משפחות שוקלות לעבור למקום אחר מטעמי ביטחון.
• משפחות להט״ב רוצות שיֵכירו בהן, לא שימחקו אותן.
• משפחות אמיתיות ראויות לתמיכה ולהגנה.

זה היה סתם עוד ערב חמישי כאוטי עבורנו, מהסוג שכל הורה מכיר טוב מדי. בן/בת הזוג שלי ואני הצטופפנו על רצפת חדר האמבטיה עם בתנו המתבגרת, שנאבקה בוירוס קיבה מכוער. בין מכונות כביסה ובדיקת החום שלה, ניסינו לשדל אותה ללגום מים, וכל הזמן הרגשנו כיצד העייפות של הלילה מתגנבת פנימה. עד הבוקר, הקל לנו לראות שהיא מתחילה להרגיש טוב יותר, אבל זו הייתה תזכורת חדה לחיים הרגילים שאנו מנהלים כמשפחה.

אבל הנה הטוויסט: בזמן שאנחנו עסוקים בענייני ההורות היומיומיים — עזרה בשיעורי בית, הסעות לפעילויות, ודאגה לציונים — יש קרקס שלם שמתרחש בבתי המחוקקים המדינתיים ברחבי המדינה, ומשפיע ישירות על משפחות כמו שלי. אני אמא קווירית, ובן/בת הזוג שלי הוא אב טרנסג׳נדר, ואנחנו מגדלים את המתבגרת שלנו באיווה, מדינה שבה מחוקקים מתווכחים על עצם קיומנו.

רק השנה הוגשו למעלה מ־600 הצעות חוק שכוונו לזכויות להט״ב, ורבות מהן מבקשות למחוק את ההכרה במשפחות כמו שלנו בבתי ספר, בספריות ובמסגרות בריאות. ונחשו מה? הילדים שלנו שומעים הכול. הם שומעים את הוויכוחים ואת הרטוריקה שמפקפקים בערכם ובמקומם בחברה.

תארו לעצמכם את הילד שלי, יושב שם, מביט בנו בעיניים פעורות ושואל: "למה הם שונאים אותנו כל כך?" זו שאלה שאף הורה לא רוצה לשמוע, ובכל זאת הנה אנחנו כאן, נאלצים להתמודד עם המציאות שבה המשפחה שלנו הפכה לנקודת שיח פוליטית.

בעודנו מנסים לשמור על שגרה — להכין ארוחת ערב, לדבר על תכניות לקולג׳, להזכיר לה להוציא את הזבל — האקלים הפוליטי מרחף מעלינו כמו ענן שחור. אי אפשר להעמיד פנים שהדיונים שמתרחשים בקפיטול לא מחלחלים לחיי הבית שלנו. הילד שלנו שואל שאלות שמעולם לא חשבנו שנצטרך לענות עליהן: "האם אנחנו צריכים לעבור דירה?" או "האם בטוח לי בבית הספר?"

משפחות כמו שלנו אינן רק סמלים במלחמת תרבות; אנחנו אנשים אמיתיים שמנסים לבנות חיים יציבים. ובכל זאת, האקלים הפוליטי הנוכחי מאלץ משפחות להט״ב רבות לשקול מעבר למדינות שעשויות להיות מקבלות יותר. חלקן אפילו שוקלות לעזוב את המדינה לחלוטין כדי להימלט מההתמקדות הבלתי פוסקת בהן.

זו מציאות מפכחת עבור קהילות רבות. בעוד מנהיגים מדברים על משיכת משפחות ועל בניית קהילות חזקות, המדיניות שמכוונת כלפי אנשים להט״ב משדרת מסר אחר: במקרה הטוב אנחנו נסבלים, ובמקרה הרע לא רצויים. הילדים שלנו שומעים זאת היטב וברור.

מה שמכאיב במיוחד הוא עד כמה החיים שלנו רגילים. אנחנו שכנים, מתנדבים, משלמי מיסים וחברים בקהילה, שרוצים את אותם דברים כמו כולם: בתי ספר בטוחים, קהילות יציבות, ועתיד שבו הילדים שלנו ירגישו שהם שייכים. המשפחה שלנו קיימת, ואף חוק לא יכול לשנות זאת.

השאלה האמיתית שמחוקקים צריכים לשאול היא פשוטה: האם אנחנו רוצים ליצור חוקים שמגנים ותומכים במשפחות אמיתיות, או שאנחנו רוצים לגדל ילדים שירגישו שהם חייבים להסתיר את זהותם? כשאתם מהרהרים בכך, זכרו: הילדים שלנו מאזינים.

— בת׳ני סניידר, חברת דירקטוריון ב-Family Equality ואמא קווירית. למדו עוד על עבודת הארגון בתמיכה במשפחות להט״ב בכתובת familyequality.org.