אין שום דבר פסול ברומ-קום גאה, אבל הלוואי שיכולתי להזדהות עם 'Uncoupled': הסדרה החדשה של נטפליקס בכיכובו של ניל פטריק האריס מנסה לתאר את חייהם של גברים גאים מזדקנים בעיר הגדולה בעולם, אבל היא פשוט לא אמינה מספיק
מנחם לדעת שחלפו הימים שבהם דמויות גאות היו רק עוזרים קומיים בסדרות על אנשים סטרייטים; וששחקנים גאים יכולים עכשיו להשתמש במקצועם כדי לספר סיפורים המזכירים יותר את חוויותיהם האישיות. אילו רק זה היה המצב.
ג'פרי ריצ'מן ודרן סטאר, יוצרי התופעה של HBO 'Sex and the City' והלהיט הענק של נטפליקס 'Emily in Paris', חוזרים שוב לשתף פעולה ולספר עוד סדרה יוקרתית ומפונפנת שפשוט לא רוצה שתוכל באמת להזדהות איתה. ובכן, לא אם אתה גבר גאה.
'Uncoupled' עוקבת אחר ניל פטריק האריס בתפקיד מייקל לוסון, גבר בשנות ה-40 לחייו שחי חיים נוחים למדי, כמעט מושלמים: הוא גר בדירה מרווחת בניו יורק, עובד כסוכן נדל"ן לנכסי יוקרה, ונמצא במערכת יחסים של 17 שנה עם בן זוגו החתיך והעשיר יותר קולין (טאק ווטקינס). הסדרה מתחילה ביום הולדתו ה-50 של קולין, ומייקל נלהב ממסיבת ההפתעה המפוארת שהוא מתכנן עבורו. אבל רגע לפני תחילת האירוע, קולין מודיע למייקל, המום לגמרי, שהוא עזב את הדירה המשותפת שלהם. ככה, בלי להסביר ובלי לתת לנו, הצופים, לדעת דבר על מה שגרם לו לקבל את ההחלטה המהירה הזו.
בהמשך, פרקי הסדרה עוקבים אחר מייקל כשהוא מתמודד עם המשבר הבלתי צפוי ומנסה להסתגל לחייו כרווק. בכך הוא נעזר בחבריו המסורים: בילי (אמרסון ברוקס), חזאי ורווק מבוקש, סטנלי (ברוקס אשמנסקס), אספן אמנות מצליח שחסר הצלחה רומנטית, וסוזן (טישה קמפבל), אם חד-הורית שעובדת עם מייקל במשרד תיווך הנדל"ן.
השלושה מעודדים את מייקל להתגבר על הפרידה הבלתי צפויה, אבל הוא לא מצליח להפסיק לחשוב על קולין יותר מדקה וחצי. אבל האם סוף סוף אנחנו מגלים למה קולין זרק אותו? עדיין לא. מייקל, שלא היה בסצנת ההיכרויות כמעט שני עשורים, מבין עכשיו עד כמה היא השתנתה: הוא מזועזע מהישירות הבוטה שמאפיינת, למשל, את משתמשי Grindr, או מתרגז על בחור שמנסה לשכנע אותו לקיים סקס ללא קונדום.
הסדרה מציגה את הסטריאוטיפ הישן והקלאסי של גייז עירוניים, מבוגרים ועשירים, בלי להטעין אותו באישיויות; בילי וסטנלי הם לא יותר מאבטיפוסים לא מפותחים, והם לא תורמים הרבה מעבר לדיבורים ריקים על סקס או על היעדרו. גם מייקל רחוק מלהיות מעורר אהדה, ודמותו עוברת את אחת החוויות הכואבות ביותר: הסתגלות לחיים לבד, בצורה מאוד ראוותנית אך שטחית למדי.
שלא יהיה ספק: 'Uncoupled' היא סדרה עם נושא גאה, אבל היא לא סדרה בשביל גייז. מלבד היותה מלאה בקלישאות, נדמה לי ש-'Uncoupled' מציגה את חייהם של גברים רבים בקהילת ה-LGBT באופן שיפוטי למדי, תוך שימוש באמצעים הטרונורמטיביים כדי להעביר את המסר לצופי נטפליקס הסטרייטים.
מה שנשאר הוא תפאורה סקסית ולא אותנטית של ניו יורק, בעולם שקיים רק בתוך בועה של גייז עשירים שמסבירים לישרים את Grindr או תמונות איבר מין. ובעולם שבו סטרייטים השתתפו כבר מזמן בחגיגה הווירטואלית של היכרויות דרך אפליקציות היכרויות פופולריות, ונראה שאפילו שלחו בעצמם תמונה חושפנית כזו, ההסבר המופשט רק מחזק את העובדה שמדובר בסוג מאוד מסוים של סדרה.
רגע אחד של אמינות שעולה מגיע מהזווית של הסדרה על רווקים מבוגרים. עם זאת, למרות הניסיונות הרבים, אי אפשר ללמוד הרבה על חייהם של גברים גאים מזדקנים במנהטן ממייקל וחבריו, ממש כשם שאי אפשר ללמוד על פריז מחייה של אמילי ב-'Emily in Paris'.
בסופו של דבר, אם נתעלם מהפגמים הרבים שלה, 'Uncoupled' היא התפתחות חיובית; אם הדרך לנרמל צורות חיים היא לסנן אותן דרך עדשת הקומדיה הרומנטית, הסדרה הזאת פשוט קלעה בול. מעבר לכך, אני חייב להודות שכיף לצפות בבינג' עם צחוקים מדי פעם פה ושם, בעיקר בזכות טישה קמפבל המבריקה בתפקיד סוזן, אישה סטרייטית שמצליחה להיות הדמות הכי קלה להזדהות איתה בסדרה גאה. הלוואי שהיא הייתה אומרת לנו למה לעזאזל קולין עזב את מייקל.
תגובות (0)
הצטרפו לשיחה