חוקי פשעי שנאה קשורים לירידה בניסיונות התאבדות בקרב צעירים

לחקיקת פשעי שנאה המגנה על אנשים גאים, לסביות וטרנסג'נדרים עשוי להיות יתרון בלתי צפוי: פחות ניסיונות התאבדות בקרב בני נוער, בקרב ילדים מכל הנטיות המיניות.

זוהי מסקנתו של מחקר חדש שבחן מה קרה במדינות בארה"ב שחוקקו חוקי פשעי שנאה עם הגנות על יחידים לסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים ומתלבטים. נמצא שניסיונות התאבדות בקרב בני נוער ירדו בממוצע ב-16%, בהשוואה לשיעורים לפני החוקים.

וההשפעה החיובית נצפתה הן בקרב בני נוער להט"ב והן בקרב בני נוער הטרוסקסואלים.

מדוע? המחקר אינו יכול להשיב על כך, אמר החוקר אהרון קיווויסטו, פרופסור חבר לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת אינדיאנפוליס.

אך, לדבריו, חקיקת חוק פשעי שנאה והשיח הציבורי סביבו עשויים להעביר מסרים רחבים המשפיעים על רווחתם הנפשית של צעירים.

"זה יכול להעביר מסר של תמיכה," אמר קיווויסטו. "זה יכול לקבוע טון שמשפיע על השאלה אם אנשים מרגישים שהם שייכים לקהילה שלהם."

נקודה זו זכתה להד בקרב בריאן מוסטנסקי, מנהל המכון לבריאות ולרווחה של מיעוטים מיניים ומגדריים באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו.

"אם אנחנו חושבים מדוע מדינות מחוקקות חוקי פשעי שנאה, זה משום שלפשעים האלה יש השפעות המורגשות מעבר לאנשים המעורבים ישירות," אמר מוסטנסקי, שלא היה מעורב במחקר. "זו מעשה טרור נגד קהילה."

לכן, לפי מוסטנסקי, הגיוני שגם לחקיקה נגד פשעי שנאה עשויה להיות השפעה חיובית רחבה יותר.

"זו הצהרה שמורגשת על ידי חברי הקהילה," הוא אמר.

הממצאים מגיעים בתקופה של דאגה גוברת לבריאות הנפשית של בני נוער.

בסקר שנערך לאחרונה על ידי המרכזים האמריקאיים לבקרת מחלות ומניעתן, יותר משליש מתלמידי התיכון בארה"ב אמרו שסבלו מבריאות נפשית ירודה במהלך מגפת הקורונה. המדאיג מכל, כמעט 20% אמרו ששקלו ברצינות התאבדות, ו-9% ניסו להתאבד.

ותלמידי להט"ב היו בסיכון מיוחד, ודיווחו על שיעורים גבוהים יותר של בריאות נפשית ירודה, התעללות רגשית מצד הורה, וניסיונות התאבדות לעומת בני גילם.

דפוס זה אינו חדש. זה זמן רב ידוע שלילדים ממיעוטים מיניים יש סיכון גבוה יותר להתנהגות אובדנית מאשר לבני גילם ההטרוסקסואלים -- בשל גורמים כגון בריונות, התעללות וסטיגמטיזציה.

אין פירוש הדבר שילדי להט"ב נידונים לבריאות נפשית ירודה, הדגיש מוסטנסקי. לדבריו, רובם מתפקדים היטב, במיוחד כאשר יש להם משפחה, חברים ובגילאים מבוגרים יותר גם בני זוג רומנטיים שתומכים בהם.

אך, אמר מוסטנסקי, יש לטפל בסיכון המוגבר להתאבדות.

יש כמה דרכים מוכחות לעזור. לפי צוותו של קיווויסטו, מחקרים מראים שתלמידים במחוזות בתי ספר עם מדיניות חזקה נגד בריונות נוטים פחות לנסות להתאבד.

אבל השאלה אם למדיניות ממשלתית, כמו חוקי פשעי שנאה, יש השפעה הייתה פחות ברורה.

במחקרם, צוותו של קיווויסטו בחן תשובות של יותר מ-679,000 תלמידי תיכון בארה"ב שלקחו חלק בסקר בריאות פדרלי בין 1991 ל-2018. מעט פחות מ-9% אמרו שניסו להתאבד בשנה האחרונה, כאשר שיעורי הניסיון בקרב ילדי להט"ב היו גבוהים פי שלושה עד ארבעה מאלה של בני נוער הטרוסקסואלים.

התלמידים הגיעו מ-27 מדינות בארה"ב. במהלך תקופת המחקר, 11 אימצו חוק פשעי שנאה עם הגנות ליחידי להט"ב. מבין 16 המדינות הנותרות, רובן העבירו חוקי פשעי שנאה כלליים שלא ציינו מיעוטים מיניים כקבוצה מוגנת, בעוד שלשלוש לא היו כלל חוקי פשעי שנאה.

בסך הכול, המחקר מצא כי ניסיונות התאבדות בקרב בני נוער ירדו במדינות שחוקקו חוקים עם הגנות ללהט"ב -- בממוצע ב-16%. לא נראו שינויים במדינות עם חוקי פשעי שנאה כלליים.

אבל אף שההגנות ללהט"ב היו חשובות, הירידה בניסיונות התאבדות לא הוגבלה לילדים אלה, מצא המחקר.

זה לא מפתיע, אמרו גם קיווויסטו וגם מוסטנסקי. התופעה של "זליגה חברתית" נצפתה בעבר -- כאשר מאמצים המכוונים לקבוצה מוחלשת מביאים גם תועלות רחבות יותר.

"אנחנו יודעים שכאשר לבתי ספר יש מדיניות חזקה נגד בריונות, למשל, כל הילדים מצליחים יותר," אמר מוסטנסקי.

איש אינו אומר שחוקי פשעי שנאה הם הפתרון היחיד להתאבדות בקרב בני נוער. "אנחנו צריכים לעשות הרבה מאוד דברים," ציין קיווויסטו.

מוסטנסקי הסכים, ואמר שיש "שרשרת שלמה" שכוללת תוכניות מבוססות-בית ספר, גישה טובה יותר לטיפול בבריאות הנפש, ותמיכה משפחתית.

"תמיכת הורים היא אחד הגורמים המגנים ביותר," אמר מוסטנסקי.

הממצאים פורסמו ביום חמישי בכתב העת Psychology, Public Policy, and Law.

מידע נוסף

הפדרציה האמריקאית למניעת התאבדות מציעה מידע נוסף על בריאות נפשית של להט"ב.