להבת פלמינגו מאתגרת את נרטיב האיידס

TL;DR

• "המבט המסתורי של הפלמינגו" חוקר את משבר האיידס עם הומור ולב.
• הסרט מציג משפחה נבחרת של אמני להטב"ק.
• דייגו ספסדס מדגיש את חשיבותו של חיבור אנושי.
• הנרטיב כולל רגעים של אלימות כדי לשקף את המציאות.
• זמין להזרמה ב-MUBI החל מ-15 במאי.

בעולם הקולנוע, העיסוק במגפת האיידס הוא לעיתים קרובות עניין קודר, אך "המבט המסתורי של הפלמינגו" הופך את התסריט על פיו עם עדשה תוססת והומוריסטית. הסרט מסמן את הופעת הבכורה המרשימה של הסופר-במאי הצ'יליאני דייגו ספסדס, שמציע אלגוריה צבעונית על משבר האיידס על רקע דרמה מערבונית, עם נגיעות של ריאליזם קסום.

העלילה מתרחשת ב-1982, ואנחנו עוקבים אחר לידיה בת ה-11, בגילומה של המצטרפת החדשה תמרה קורטס, כשהיא מנווטת את חייה בעיירת כורים במדבר אטקמה, צ'ילה. לידיה מוקפת במשפחה נבחרת אוהבת של אמני להטב"ק, בהובלת הפלמינגו המטפח (מתיאס קטלאן) והאם-המטriarch Mama Boa (פאולה דינמרקה). יחד הם מאירים את הקנטינה המקומית במופעי לילה, עד שמחלה מסתורית וקטלנית מטילה צל על חייהם.

כשהלחשושים על המחלה מתפשטים, העיירה מפנה את מבטה אל המשפחה הקווירית הזו ומאשימה אותם במחלה שנאמר כי היא מועברת דרך המבט המשותף בין גברים מאוהבים. ספסדס משקף זאת באופן נוגע ללב: "מה שקורה עכשיו בעולם, עם הפשיזם החדש הזה, הוא משום שאנחנו לא מביטים זה לזה בעיניים." התחושה הזו מהדהדת עמוקות ככל שהסרט מתפתח, ומדגישה את חשיבות הקשר וההבנה בתקופה של פחד.

עם דימויים מרהיבים ונרטיב חכם, ספסדס חוקר תשוקה והטרנספורמציות המפלצתיות שלה. הסרט לא מתחמק מהעובדה שהדמויות התומכות ביותר עבור לידיה הן אנשים קווירים וטרנס, בחירה שנדמית נוגעת ללב במיוחד באקלים של פאניקה מוסרית סביב ייצוג טרנסי כיום.

בהתבוננות על משפחתו שלו, ספסדס יוצר הקבלות בין יחסיה של לידיה עם הפלמינגו לבין הרגעים האינטימיים של אחיו ואחיותיו. הוא מדגיש כי התמימות של לידיה מאפשרת לה לחוות אהבה ורוך ללא מגבלות של נורמות חברתיות: "אני תמיד אומר, לידיה לא שואלת את עצמה מה יש למשפחה שלה בין הרגליים. היא פשוט מרגישה אהבה ורוך."

עם זאת, הסרט אינו מתחמק מהמציאות הקשה של החיים. כבר בתחילתו מתברר שהפלמינגו חולה, וככל שהזמן המשותף שלהם אוזל, נפרש וידוי קורע לב: "לא יכולתי לדמיין את עצמי הולך לגיהינום בלעדיך." השורה הזו מגלמת את המשקל הרגשי של הנרטיב, ומזכירה לצופים את שבריריותם של החיים ושל האהבה.

ספסדס מעניק בעדינות עומק לדמויותיו, ומוודא שאפילו תפקידי משנה זוהרים בתוך יחידת המשפחה הנבחרת הזו. הוא מציין: "הדמויות הטרנסיות מגולמות על ידי שחקניות טרנסיות," ומדגיש את חשיבות הייצוג האותנטי בסיפור סיפורים.

למרות האנרגיה התוססת וההומור של הסרט, הוא אינו מתחמק מהצגת אלימות—אלמנט שספסדס סבור שהוא הכרחי כדי לתאר את מלוא המנעד של החוויות הקוויריות. "אי אפשר פשוט להימנע מאלימות… זה צבע שאנחנו צריכים לצבוע בו את הציור הגדול שלנו," הוא אומר, ומכיר בכך שרגעים כאלה עשויים להיות קשים לצופים מסוימים אך חיוניים להבנת המציאות שעמה מתמודדים רבים בקהילה ה-להטב"ק.

כשהסרט מצטרף לקאנון המתפתח של סיפורים קוויריים מקוריים, ספסדס מאתגר את הרעיון של סיווג סרטים כ'קולנוע קווירי'. הוא טוען שקוויריות היא אוניברסלית, ואומר: "בכל סרט טוב יש משהו קווירי." נקודת מבט זו מעודדת הבנה רחבה יותר של סיפור סיפורים, כזו שחוצה תוויות וחוגגת את האנושיות המשותפת שלנו.

"המבט המסתורי של הפלמינגו" זמין כעת להזרמה ב-MUBI, ומזמין את הקהל לחוות חקירה ייחודית ומרגשת של אהבה, אובדן וכוח המשפחה הנבחרת על רקע משבר האיידס.